Troumot
Daf 18b
הלכה: הַמַּפְרִישׁ מִקְצָת תְּרוּמָה וּמַעְשְׂרוֹת כו'. מַתְנִיתִין כְּשֶׁהִפְרִישׁ וּבְדַעְתּוֹ לְהַפְרִישׁ. רִבִּי שְׁמוּאֵל 18b בְּשֵׁם רִבִּי זְעִירָא מַתְנִיתִין בִּסְתָם. אָמַר רִבִּי מָנָא קוֹמֵי רִבִּי יוּדָן מַה וּפַלִּיג. אָמַר לֵיהּ סְתָמוֹ בְּשֶׁהִפְרִישׁ וּבְדַעְתּוֹ לְהַפְרִישׁ.
Traduction
La Mishna parle du cas où, ayant déjà prélevé une part, on se propose de prélever ensuite le reste dû. Selon R. Samuel, au nom de R. Zeira, la Mishna ne précise rien et parle seulement d’un commencement de prélèvement. Est-ce à dire, demanda R. Mena en présence de R. Judan, que R. Zeira conteste le précédent avis? -Non, répondit-il, l’enseignement indéterminé implique, outre le commencement du prélèvement, la pensée de l’achever.
Pnei Moshe non traduit
גמ' מתני' בשהפריש ובדעתו להפריש. קס''ד השתא דה''ק בידוע בודאי שדעתו להפריש עוד את השאר עד שישלים לשיעור התרומה מאותו הכרי מיירי המתני' דבהא הוא דאמרינן דאותו מקצת התרומה שהפריש הויא תרומה וישלים לכשיעור:
ר' שמואל בשם ר''ז. קאמר דמתני' בסתם איירי ושאל ר' מנא קומי ר' יודן מה ופליג אם ר' שמואל פליג אהא וס''ל דאפי' בסתם שאינו ידוע אם ישלים אח''כ או לא אפ''ה אותו מקצת הויא תרומה וא''ל לא כדס''ד דהא דקאמרינן ובדעתו להפריש בשידוע הוא וא''כ ר' שמואל פליג עלה דליתא אלא דר' שמואל מפרש לה דלאו דוקא בשידוע מיירי אלא דסתמו כפירושו דכשהפריש המקצת אמרינן מסתמא בדעתו להפריש עוד עד שישלים ולפיכך אותו מקצת תרומה הויא:
מַה בֵּין מוֹצִיא מִמֶּנּוּ עָלָיו מִמּוֹצִיא מִּמֶּנּוּ עַל מָקוֹם אַחֶר. בְּשָׁעָה שֶׁהוּא מִמֶּנּוּ עָלָיו כָּל הַטֵּבֵל עָלָה בְיָדוֹ. וּבְשָׁעָה שֶׁהוּא מוֹצִיא מִמֶּנּוּ עַל מָקוֹם אַחֶר מִזֶּה וּמִזֶּה עָלָה בְיָדוֹ. וְקַשְׁיָא נָטַל לְהוֹצִיא מִמֶּנּוּ עָלָיו כָּל הַטֶּבֶל עָלָה בְיָדוֹ וְנִמְלַךְ לְהוֹצִיא מִמֶּנּוּ עַל מָקוֹם אַחֶר מִזֶּה וּמִזֶּה עָלָה בְיָדוֹ. נָטַל לְהוֹצִיא מִמֶּנּוּ עַל מָקוֹם אַחֵר מִזֶּה וּמִזֶּה עָלָה בְיָדוֹ וְנִמְלַךְ לְהוֹצִיא מִמֶּנּוּ עָלָיו כָּל הַטֵּבֵל עָלָה בְיָדוֹ. פִּיחֵת כָּל הַטֵּבֵל עָלָה בְיָדוֹ הוֹסִיף מִזֶּה וּמִזֶּה עָלָה בְיָדוֹ.
Traduction
S’il en est ainsi (que l’opération étant inachevée, le monceau reste inaffranchi), pourquoi peut-on continuer à prélever de la même quantité pour la libérer, et non pour une autre quantité? En voici la raison: lorsqu’on prend une partie pour libérer la même quantité, ce n’est qu’un prélèvement pour lequel on n’a pris en main que des fruits inaffranchis; tandis qu’en voulant libérer des produits placés ailleurs on ne saurait avoir à la fois en main de l’un et de l’autre amoncellement (ce seraient pour ainsi dire 2 opérations distinctes). Il reste cependant à objecter ceci: lorsqu’on prend des fruits d’une certaine quantité pour la libérer elle-même, on est considéré avoir pris tout ce qui est inaffranchi; et si ensuite l’on songe à libérer aussi une autre quantité, on est considéré avoir pris de l’une et de l’autre quantité. Si l’on a pris une part de fruits pour libérer une autre quantité, on est censé avoir pris des deux côtés; et si ensuite, réflexion faite, on ne veut libérer que la même quantité où l’on a puisé, tout ce que l’on a pris en main est de l’inaffranchi; si l’on n’a pris qu’un peu (ne voulant libérer qu’un côté), on n’a pris que de l’inaffranchi; si l’on ajouté à la première quantité une seconde à libérer, on est censé avoir des deux en mains;
Pnei Moshe non traduit
מה בין וכו'. ומ''ט אמרינן דעליו הוא דמוציא ממנו תרומה שמשלים ולא למקום אחר וקאמר דה''ט דבשעה שהוא מוציא ממנו עליו אמרינן כל הטבל עליו בידו כלומר דהכל מן הטבל שבכרי שלא הופרש עליו זה הוא שעולה בידו עכשיו להשלים את התרומה ולא חיישינן שמא גם מן המתוקן עלה בידו ולא הוי כלום שאין המתוקן פוטר את הטבל אבל בשעה שהוא מוציא ממנו על מקום אחר חיישינן שמא מזה ומזה עלה בידו ומה שהוא מן המתוקן אינו פוטר את הטבל של מקום אחר:
וקשיא. על האי טעמא דמעתה אם נטל בתחילה להוציא ממנו עליו להשלים את התרומה דאמרת דכל הטבל עלה בידו ואם אח''כ נמלך להוציא ממנו על מקום אחר כלומר מה שנטל להוציא עליו חזר בו ונמלך שתהא תרומה על מקום אחר:
מזה ומזה עלה בידו. בתמיה דלבתר דקריית ליה טבל לכל מה שהוציא ממנו להפריש עליו היכי שייכא הדר למיחש ולמימר דאית ביה נמי מן המתוקן:
נטל להוציא וכו'. וכן נמי איפכא דאם בתחלה נטל להוציא ממנו על מקום אחר דחיישת ביה למימר דשמא מזה ומזה עלה בידו וכשנמלך אח''כ להפריש זה עליו להשלים לשיעור תרומה היכי אמרת הדר עליה גופיה דכל הטבל עלה בידו:
פיחת כל הטבל עלה בידו. כלומר ותו הא בלאי האי דנמלך נמי קשיא דכשפיחת ולא הפריש בתחלה אלא מקצת אמרת דמוציא ממנו עליו להשלים לשיעור משום דלגביה אמרינן הכל טבל עולה בידו ואם הוסיף שהפריש בתחלה יותר מכשיעור היכי נימא ביה דמזה ומזה עלה בידו ומפני דכשהוסיף במתכוין ודאי לא קשיא מידי דמרבה בתרומה הוא והאי כרי כוליה מיהת מתוקן הוא הלכך מסיק ואזיל להקושיא:
Troumot
Daf 19a
משנה: מִי שֶׁהָיוּ פֵּירוֹתָיו בִּמְגוֹרָה וְנָתַן סְאָה לְבֶן לֵוִי וּסְאָה לְעָנִי מַפְרִישׁ עוֹד שְׁמוֹנֶה סְאִין וְאוֹכְלָן דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵינוֹ מַפְרִישׁ אֶלָּא לְפִי חֶשְׁבּוֹן.
Traduction
Si quelqu’un ayant ses fruits au grenier (126)Terme employŽ par le prophte (Ag 2, 19) en remet une mesure (saa) au lévite et une autre mesure au pauvre (et que l’ouvrier compagnon, soucieux de la remise de tous les prélèvements, l’a vu), l’on peut en manger jusqu’à 8 saas (avec la conviction que toute cette quantité est bien libérée). Tel est l’avis de R. Meir. Selon les autres sages, au contraire, on ne suppose libérée que la mesure du présent repas (pas davantage). - (127)La guemara de ce se retrouve textuellement en (Dema• 7, 3).
Pnei Moshe non traduit
מתני' מי שהיו פירותיו במגורה. באוצר כדכתיב נהרסו ממגורות העוד הזרע במגורה:
ונתן סאה לבן לוי. בשביל המעשר לעשר סאין:
וסאה לעני. האי סאה לאו דוקא דכיון שהוציא מהן סאה אחת למעשר אינו צריך להוציא למעשר עני מהתשעה סאין כ''א סאה פחות עשירית סאה:
מפריש עוד שמונת סאין ואוכלן. כלומר יכול הוא להוציא עוד שמונה סאין מהמגורה ועשירית סאה ואוכל אותן על סמך אותן שתי סאין שנתן להלוי ולהעני דנמצאו שמונה סאין ומעט יותר מתוקנין הן ואינו חושש שמא כבר אכלו הלוי והעני מה שנתן להם או מקצתן ונמצא בשעה שמפריש לאכול כבר נאכלו או נאבדו אותן שתי סאין ואין מפרישין על האבוד אלא מפריש עליהן בחזקת שהן קיימין:
וחכמים אומרים אינו מפריש עליהן אלא לפי חשבון. שידוע לו בודאי מה שהוא עדיין קיים מהן אם כל השתי סאין קיימין מפריש שמונה סאין לאכול ואם חציין קיימין מפריש ארבעה סאין עליהן וכן כיוצא בזה והלכה כחכמים:
הלכה: רִבִּי לָֽעְזָר בְּשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה עָשׂוּ אוֹתָהּ כְּפוֹעֵל שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין לְבַעַל הַבַּיִת.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
גמ' עשו אותה כפועל שאינו מאמין לבעל הבית. כלומר הא דאמרי חכמים אינו מפריש עליהן אלא לפי חשבון שידוע לו שעדיין קיים מהן טעמא הוא מפני שעשו אותה כהאי דתנן בפ''ז דדמאי בהל''ג פועל שאינו מאמין לבעה''ב על המעשרות מתקן הוא בתורת דמאי מה שנותן לו הבעה''ב לאכול והכי נמי אין לו לסמוך על הלוי והעני שאומרין שקיימין הן עד שיודע בודאי אם קיימין הן או מקצתן ומפריש לאכול לפי חשבון והמותר יתקן אותו מספק וגריס להא שם בדמאי:
אַף בְּטוֹעֶה כֵן. הָיָה סָבוּר שֶׁהוּא חַייָב שְׁתֵּי סְאִין וְאֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת רִבִּי אִימִּי בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אוֹתָהּ הַסְּאָה שֶׁהוּא מַפְרִישׁ עוֹשֶׂה אוֹתָהּ תְּרוּמָה עַל מָקוֹם אַחֵר. וְהָתַנִּינָן אֲבָל לֹא עַל מָקוֹם אַחֵר. תִּפְתַּר בְּמַרְבֶּה בִּתְרוּמָה. נִיחָא בְּמַרְבֶּה בִּתְרוּמָה. וּבְמַעְשְׂרוֹת לֹא תַנֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מַעְשְׂרוֹת. 19a אֶלָּא טַעֲמָא דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מִכֵּיוָן דּוּ אָמַר כָּל הַטֵּבֵל עָלָה בְיָדוֹ מַה בֵין מוֹצִיא מִמֶּנּוּ עָלָיו מַה בֵין מוֹצִיא מִמֶּנּוּ עַל מָקוֹם אַחֵר.
Traduction
il en est de même, lorsqu’on se trompe, lorsqu’on suppose par erreur devoir deux saas et que l’on en doit un seul, on peut, selon R. Imi au nom de R. Simon b. Lakish, prendre ce second saa supplémentaire et le désigner comme oblation pour une autre quantité (considérant tout ce qu’il avait en main comme inaffranchi). Et pourtant notre Mishna dit: ''on ne pourra pas s’en servir pour libérer une autre quantité''? On peut répondre à cela que notre Mishna parle d’une augmentation de prélèvement, que l’on se propose d’opérer sur la même quantité (en ce cas, ce n’est qu’une oblation; aussi, est-ce interdit pour une autre quantité, les fruits prélevés n’étant plus profane). On comprend cette hypothèse, d’avoir voulu augmenter le premier prélèvement, pour l’oblation sacerdotale, qui en est susceptible; mais comment est-ce possible pour la dîme, dont la part est bien déterminée? En effet, selon R. Simon b. Lakish, la Mishna ne parle pas de dîme, seulement d’oblation. Il faut donc admettre que R. Simon b. Lakish raisonne ainsi: dès qu’il est admis que tout le prélèvement opéré est considéré comme produit inaffranchi, on ne se préoccupe pas de savoir s’il s’agit de libérer la même quantité, ou une autre. Par conséquent, il reste toujours l’objection faite ci-dessus, de savoir pourquoi on ne peut pas en même temps libérer une quantité sise ailleurs? C’est qu’il s’agit du cas où la majeure partie de l’amoncellement est libéré (en ce cas, on peut compléter l’oblation pour le reste de la même quantité non encore libérée; mais, à l’égard d’une autre quantité, les fruits provenant de là sont considérés comme affranchis et ne peuvent libérer d’autres).
Pnei Moshe non traduit
אף בטועה כן. כלומר והשתא מעיקרא הבעיא היא דהיכי אמרת בטועה ומוסיף אם נמי אמרינן כן וכגון שהיה סבור שהיה חייב להפריש תרומה שתי סאין מן הכרי הזה שטעה שיש בו מאה סאין ואח''כ נמצא שאינו חייב אלא סאה אחת שאין כאן כ''א חמשים סאין והיכי דיינינן להאי דינא שהרי מה שהפריש להסאה יתירה בטעות הוא שהפריש ומכיון שכן אין כאן תרומה גמורה אלא סאה אחת ולא ידעינן איזו היא התרומה מאותן שתי סאין ואיזו היא ההוספה בטעות והיכי ליעבד דהא מיהת קרא שם תרומה על שתיהן ולאותו הכרי לא חלה התרומה כ''א על אחת מהן ואכתי לא אסיק לעיקר הקושיא עד לקמן:
ר' אימי בשם רשב''ל. קאמר דהדין הוא בכה''ג דאותה הסאה יתירה שבשתי סאין אלו מפריש ועושה אותה תרומה על מקום אחר ופריך עלה דהיינו קושיין דהא תנינן אבל לא למקום אחר דחיישינן דמזה ומזה עלה בידו וא''כ הכא נמי דהא לא ידעינן איזו היא תרומה ואיזו היא טעות וכשמפריש סאה אחת מהן על מקום אחר ניחוש דשמא יש בה מן המתוקן וא''א לפטור בה את הטבל של מקום אחר:
תיפתר במרבה בתרומה. כלומר הא לא קשיא דמידי דהוה דכמרבה בתרומה היא וכל אותן שתי סאין תרומה הן אלא שאינו מחויב על אותו הכרי כ''א סאה אחת ומכיון שקרא שם תרומה על שתיהן מפריש סאה אחת מהן על טבל של מקום אחר ונמצאו שתיהן תרומה כמו שאמר עליהן:
ופריך ניחא הא בתרומה דבה ודאי לק''מ דהא מותר להרבות בתרומה ואין כאן בית מיחוש דלא יהא שמרבה בתרומה הוא אלא דמכיון דבטעות הוא א''כ תהא אחת מהן תרומה על אותו הכרי ואחת על מקום אחר:
ובמעשרות. בתמיה וכי לא תני ר''ל מעשרות במתני' הא גם במפריש מקצת מעשרות תנינן הכי והרי אסור להרבות במעשר כדאמרינן לעיל בדמאי בפ''ה הלכה ב' המעדיף במעשרותיו מעשרותיו מקולקלין דלא חל שם מעשר כ''א על השיעור והשאר הוא טבל והרי כאן חצי מעשר וחצי טבל והשתא היכי ליעבד אם הוסיף במעשר בטעות דהא כאן א''א לומר דחל על הכל שם מעשר ומה שאינו צריך לאותו הכרי מפריש על מקום אחר דהא בכוליה דמעשר איכא ספיקא דאית ביה מעשר וטבל וכשמפריש ממנו על מקום אחר ניחוש דשמא מזה ומזה עלה בידו והיאך יכול לפטור את הטבל של מקום אחר במה שיש בו מן המתוקן:
אלא טעמא דר''ל וכו'. כלומר אלא דבאמת לא ניחא ליה לר''ל להאי טעמא דאמרן לפירושא דמתני' והוא מקשי עלה דמכיון דהוא אמר וכו' כלומר אי דאמרינן דהכל מהטבל עולה בידו א''כ מ''ש לממנו עליו ומ''ש לממנו על מקום אחר והלכך הוא דקאמר דמפריש אותה הסאה יתירה על מקום אחר דלא חייש מידי להאי טעמא דאמרן לעיל:
מַיי כְּדוֹן בְּשֶׁנִּתְקָן רוּבּוֹ שֶׁל כְּרִי. לֹא נִתְקָן רוּבּוֹ שֶׁל כְּרִי פְּלוּגְתָא דְחִזְקִיָּה וְרִבִּי יוֹחָנָן דְּאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ בְּשֵׁם חִזְקִיָּה טֵבֵל בָּטֵל בְּרוֹב. וְרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר אֵין הַטֵּבֵל בָּטֵל בְּרוֹב. מִכֵּיוָן שֶׁנָּתַן דַּעְתּוֹ לְהַפְרִישׁ נִסְתַּייְמָה כָּל חִטָּה וְחִטָּה בִמְקוֹמָהּ. וְאִית דְּבָעֵי מֵימַר כְּהָדָא דְתַנֵּי רִבִּי לִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב. דְּתַנֵּי רִבִּי לִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אֵינוֹ מוֹצִיא לֹא עָלָיו וְלֹא עַל מָקוֹם אַחֵר. עַד כְּדוֹן לֹא נִתְקַן רוּבּוֹ שֶׁל כְּרִי. נִתְקַן רוּבּוֹ שֶׁל כְּרִי. וְיָבֹא כְהָדָא הָיוּ לְפָנָיו שְׁנֵי כִּרְיִין אֶחָד הִפְרִישׁ מִמֶּנּוּ מִקְצָת תְּרוּמָה וּמַעְשֵׂר וְאֶחָד הִפְרִישׁ מִמֶּנּוּ מִקְצָת תְּרוּמָה וּמַעְשֵׂר מָהוּ שִׁיִּתְרוֹם מִזֶּה עַל זֶה. תַּלְמִידוֹי דְרִבִּי חִייָה רוֹבָא שְׁאָלִין לְרִבִּי חִייָה רוֹבָא אָמַר לוֹן הַכְּסִיל חוֹבֵק אֶת יָדָיו וְאוֹכֵל אֶת בְּשָׂרוֹ. רִבִי לָֽעְזָר בְּשֵׁם רִבִּי חִייָה רֹבָה אֵין תּוֹרְמִין וְלֹא מְעַשְּׂרִין מִזֶּה עַל זֶה.
Traduction
Si la majeure partie du monceau n’est pas encore affranchie, quelle est la règle? C’est un sujet en contestation entre Hiskia et R. Yohanan (124)Cf. ci-ap (Maasserot 5, 2) ( 51d)., car R. Simon b. Lakish dit au nom de Hiskia que les produits inaffranchis s’annulent dans une quantité supérieure: selon R. Yohanan, ils ne s’annulent pas (et il ne peut pas libérer une autre quantité), car, dès que l’on a eu la pensée de prélever l’oblation sur cette quantité même, il semble que chaque grain de froment a reçu en place sa destination finale pour devenir de l’oblation. On peut encore répondre conformément à ce qu’a dit R. Eliézer b. Jacob, lequel enseigne qu’en cas de libération de la majeure partie du monceau, on ne peut ni prélever à nouveau pour la même quantité, ni pour une autre (et notre Mishna parlerait du cas où la moitié seulement serait libérée). On sait donc maintenant la règle au cas où ce n’est pas la majeure partie du monceau qui est libérée; mais quelle est la règle si elle l’est? Il en sera de ceci comme suit (125)V. ci-dessus, 2, 1: Lorsque quelqu’un a devant soi 2 monceaux de blé, dont une personne a prélevé une partie des redevances dues en oblation et dîmes, et une autre personne en a prélevé autant, on ne saurait prélever d'un tas pour libérer l’autre (il en sera de même pour notre exemple). Les élèves de R. Hiya Rouba l’interrogèrent à ce sujet, et il leur répondit: le sot (par inertie) joint les mains et se ronge la chair (Qo 4, 5); c’est se donner une peine inutile, puisque cela va sans dire. En effet, R. Eliézer au nom de R. Hiya Rouba dit que l’on ne peut prélever ni l’oblation, ni la dîme, d’une part pour l’autre.
Pnei Moshe non traduit
מיי כדון. והשתא מ''ט דהת''ק דמתני' דמוציא ממנו עליו אבל לא למקום אחר:
בשניתקן רובו של כרי. הכא במאי עסקינן בשניתקן רוב הכרי באותו מקצת שהפריש כגון שהפריש סאה וחצי על מאה סאין וכיוצא בזה דעליו הוא דמוציא ממנו דר''ל לטעמיה כדאמר לקמן בשם חזקיה דטבל בטל ברוב כלומר טבל כה''ג שנשאר אינו מתוקן בהכרי בטל הוא ברוב המתוקן והלכך כיון דבלאו הכי אותו מיעוט הטבל לאו כטבל בעלמא הוא יכול הוא להוציא ממנו אם רוצה להשלים שיעור התרומה וליכא למיחש שמא מן המתוקן הוא מוציא משום דמה שהוא משלים אינו אלא מצד חומרא בעלמא שהרי מיעוט הטבל בטל ברוב הוא אבל למקום אחר אינו יכול להוציא דחיישינן שמא יעלה בידו מן המתוקן מכיון דניתקן רובו של הכרי:
לא נותקן רובו של כרי פלוגתא וכו'. כלומר הך מילתא דאמרן תליא בפלוגתא דחזקיה ור' יוחנן דלחזקיה כדאמר ר''ל בשמיה דמיעוט הטבל הנשאר בכרי בטל הוא ברוב המתוקן שפיר הוא דמוקמינן המתני' אליבא דר''ל בשניתקן רוב הכרי ממילא שמעינן דאם לא נתקן רוב הכרי אינו יכול להוציא ממנו אפי' לתקן ולהשלים שיעור התרומה אי נמי דאי אמרינן דמוציא ממנו עליו מוציא הוא אף למקום אחר וכסברת ר''ל דלעיל:
ר' יוחנן אמר אין הטבל בטל ברוב. כלומר אפי' אם ניתקן רובו של כרי פליג דאין מיעוט הטבל בטל ברוב המתוקן דמכיון שנתן דעתו להפריש התרומה נסתיימה כל חטה וחטה במקומה כאלו מצוין במקומו מה שהפריש ומה שניתקן לפי ערך שהפריש נתקן ומה שלא ניתקן לא ניתקן:
ואית דבעי מימר. לאידך גיסא דלא מספקא לן מידי בהאי דינא וכהדא דתני ראב''י ופליג אמתני' וס''ל דאינו מוציא לא עליו ולא על מקום אחר ושואל הש''ס אם עד כדון לא אמר אלא בלא נתקן רובו של כרי דאז בדין הוא דאינו מוציא ממנו אפי' עליו אבל אם ניתקן רובו של כרי מהו שהוא יכול להוציא ממנו עליו וקאמר ויבא הא כהדא דאמרינן לעיל בפ''ב בה''א היו לפניו שניי כריין וכו' דמסקינן דאין תורמין ומעשרין מזה על זה ומשמע דלעולם אינו יכול לתרום ולעשר מזע''ז אפי' ניתקן רובו של כרי וכרי דהא סתמא קאמר הפריש ממנו מקצת וכו' ואי איתא דמחלקינן ה''ל לפרש וה''ה נמי בדינא דמתני' אליבא דראב''י אפי' ניתקן רובו של כרי אין תורמין ומעשרין ממנו לא עליו ולא למקום אחר:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source